בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' עואד ואח'

החלטה

עניין זה הועבר לטיפולי כעת, לאחר שהתנהל בפני כב' הרשמת ש. פומרנץ, וזאת לאור םפרישתה לגמלאות. העניין שבפני, בקשת הנתבעים מס' 1 ומס' 4 למתן החלטה בהיעדר סיכומי טענות התובע.

בתמצית, אלו הם הנתונים הרלוונטיים בהקשר זה.

תובענה זאת הוגשה כתובענה בסדר דין מקוצר, כנגד ארבע נתבעים, בחודש ינואר 2009. לאחר ארכה קצרה אשר נתבקשה, הוגשו בחודש 3/09 בקשות למתן רשות להתגונן, מטעם הנתבע מס' 1 והנתבע מס' 4. במסגרת ההליכים בתיק, הבקשות נדונו בשני מועדים, ביום 26.11.2009, וביום 26.1.2010.

בתום הישיבה האחרונה, הורתה כב' הרשמת פומרנץ על הגשת סיכומי הצדדים. סיכומי הנתבע מס' 1, הוגשו ביום 23.2.2010, וסיכומי טענות הנתבע מס' 4 הוגשו ביום 7.4.2010.

ביום 29.4.2010 הוגשה בקשת התובע, להארכת המועד להגשת סיכומי הטענות מטעמו, יוצא, כי התובע היה מודע לחובת הגשת סיכומי הטענות, וביום 24.5.2010 הורתה כב' הרשמת ש. פומרנץ על הארכת המועד להגשת סיכומי טענות התובע, ב- 60 ימים מאותו המועד.

ביום 12.9.2011 פנה הנתבע מס' 4, וביקש כי תינתן החלטה, על בסיס האמור בתקנה 160 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, לאור אי הגשת סיכומי הטענות. עוד באותו יום ניתנה החלטת כב' הרשמת פומרנץ, המורה לתובע להשיב לבקשה (ואולי, אגב כך, לתקן הטעון תיקון ולהגיש את סיכומי טענות התובע). בקשות דומות הוגשו ביום 25.10.2011, וביום 13.11.2011, שכן התובע לא הגיש סיכומי טענותיו, ואף לא הגיב לבקשה למתן החלטה בהיעדר סיכומי טענות.

יוצא, אם כן, כי בחלוף יותר משנה ממועד חקירת המצהירים, ובחלוף כמעט שנה ממועד הגשת סיכומי טענות הנתבעים, לא הוגשו סיכומי טענות התובע, אשר בתחילה ביקש ארכה (ולפיכך היה מודע לחובת הגשת סיכומי הטענות), ובסופו של דבר, אף לא השיב לבקשה למתן החלטה בהיעדר סיכומי טענות.

על פי תקנה 160 (ד) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984,

"דינו של בעל דין שלא הגיש כתב סיכומיו במועד הקבוע, כדין בעל דין שלא התייצב במועד שנקבע לדיון, זולת אם הורה בית המשפט הוראה אחרת".

בנסיבותיו של מקרה זה, לא ניתן לומר כי התובע לא היה מודע למועד שהיה מיועד להגשת סיכומי טענותיו, ואף ניתן לומר כי לפחות "צלצול התראה" אחד ניתן, בדמותה של העברת הבקשה למתן החלטה בהיעדר סיכומי טענות, לתגובת התובע, ואולם אין קול ואין עונה.

על פי בר"ע י-ם 651/05 עפרה נלה מיזם נ' שמואל ליבאי (מצוי במאגר "נבו"),

"מצב הדברים שתואר, הצדיק קבלת החלטה בדבר עשיית שימוש בסנקציה הקבועה בתקנות 160(ד) ו- 157(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות). אזכיר, כי תקנה 160(ד) לתקנות מורה, כי דינו של בעל דין אשר לא הגיש סיכומיו במועד שנקבע יהא כדין בעל דין שלא התייצב במועד שנקבע לדיון. תקנה 157(3) לתקנות קובעת, כי כאשר התייצב הנתבע ואילו התובע לא התייצב, 'רשאי בית המשפט, לפי בקשת הנתבע, למחוק את התובענה או לדחותה;...'. עוד יש להזכיר בהקשר זה את הוראות תקנה 156 לתקנות הדנה במחיקת תובענה מחמת חוסר מעש. תקנת משנה (א) מורה לבית המשפט או לרשם 'ליתן הודעה לבעלי הדין או למי שבית המשפט הורה בדרך שהורה לבוא וליתן טעם מדוע לא תימחק התובענה'. אם לא ניתן טעם (תקנת משנה (ב)), או שהטעם שניתן אינו מניח את הדעת (תקנת משנה (4)), רשאי בית המשפט למחוק את התובענה.

עיון בשני ההסדרים שהובאו לעיל מעלה, כי עובר לעשיית שימוש בהחלטה בדבר מחיקה או דחייה של תובענה בטרם הגיע ההליך למיצויו, בעטיו של מחדל שבסדרי הדין, מן הראוי להביא לידיעתו של בעל הדין העלול להיפגע כי מבקשים לנקוט נגדו בסנקציה של מחיקה או דחייה. כאשר המדובר במחיקה או בדחייה בשל אי הגשת סיכומים, שכמוה כאי התייצבות, פועל בית המשפט לבקשת בעל דין. 'נמצא שבהעדר בקשת הנתבע לא היה בכוחו של בית המשפט לתת פסק דין' (ע"א 4727/99 חיים חדד נ' מועצה מקומית 'מגדל', [פורסם בנבו]). בקשה כזו, המוגשת כבקשה בכתב, מובאת לידיעת הצד שכנגד (ראה תקנות 240 ו- 241(ב) לתקנות), והוא רשאי לנקוט בכל דרך דיונית הנראית לו ביחס אליה. כאשר המדובר במחיקה מחוסר מעש, ביוזמת בית המשפט, מיידע בית המשפט את בעלי הדין על ידי משלוח התראה. 'ההתראה מהווה תנאי להפעלת הסמכות. ההתראה מהווה בו זמנית גם הד להתנהגותו הקודמת של בעל הדין וגם אות מוקדם לתוצאות אותה התנהגות. בעל דין המתעלם מן ההתראה מגלה את רצונו לנטוש את ההליך' (ע"א 2237/01 עראידה נ' המועצה להסדר הימורים בספורט, פ"ד נו(1) 865, 868)".

ראה בהקשר זה, אף החלטת ביהמ"ש המחוזי בש"א (י-ם) 3407/08 בר"ע 550/08, פהימה יונס נג'אר נ' נאיף עבדאללה עיד (מצוי במאגר "נבו").

אציין, כי בשלב זה, לא ניתנה התראה בדבר מתן החלטה בבקשה ככל שלא יוגשו סיכומי הטענות, ואולם לעמדתי עולים הדברים בקנה אחד עם פסיקת בתיהמ"ש, בכל הנוגע לכך, ובעיקר משני טעמים: האחד, כי לא היה צורך להתריע על חובת הגשת סיכומי הטענות, או על התוצאה מאי הגשתם, לאור הבקשה להארכת המועד, ולאור העברת הבקשה למתן החלטה בהיעדר סיכומי טענות (בקשה אשר לא נענתה בכל תגובה שהיא); והאחר, העובדה כי התיק מצוי בשלב דיוני בו לא יינתן פסק דין לגופו של ענין, אלא בשאלת מתן רשות להתגונן בלבד, קרי, לא נסגרת הדרך בפני התובע לזכות בתביעתו (וככל שהיה מדובר במתן פסק דין לגופו, יכול והייתי מגיע לתוצאה אחרת).

בשולי הדברים, אוסיף כי לאור הטענות המועלות, נוטה הייתי ליתן רשות להתגונן בפני התובענה, על בססי הטענות המועלות, אשר ככל שתוכחנה, יכולות לשמש הן כמגן בפני התובענה (ובשים לב להלכות החלות בהקשר זה, המצדיקות מתן רשות להתגונן ככל שמועלית הגנה הראויה להתברר, דחוקה ככל שתהא).

לאור כל האמור לעיל, ובהיעדר הגשת סיכומי טענות מטעם התובע, ניתנת בזאת רשות להתגונן בפני התובענה, לנתבעים מס' 1 ומס' 4. בקשות הרשות להתגונן והתצהירים ישמשו ככתב הגנה. המזכירות תנתב התיק לקביעה בפני הגורם השיפוטי המתאים.

ניתנה היום, ט"ו אדר תשע"ב, 09 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: